טלפון: 050-6690727 | אימייל: noanh1@gmail.com

כנפיים

אתמול זכיתי להיות על הטריבונות במסדר הכנפיים שבחצרים.                                                                                                    זו הפעם השנייה שאני אורחת על הטריבונות. בפעם ראשונה הייתי אולי בת שבע עשרה. ראיתי והרגשתי את ההתרגשות של אמי ואיך הלב של אבא כמעט מתפוצץ מגאווה.

ושוב אני כאן… וכל בן ובת שמקריאים בשמו מרגיש כאילו זה הילד שלי… והלב נפתח למראה הטייסים בכחול ואת ההתרגשות שלהם מרגישים למרחוק…

ואז החל המטס.. חשבתי על יהודים שנרדפו בכל הדורות.. חשבתי שאני עומדת כאן בשבילם, מושיטה אליהם יד דמיונית עומדת כאן על הטריבונות גאה, מאושרת, בטוחה.
קשה היה להבחין מה רועד יותר הרעם של "האדיר" או הרעד שבפנים וכן, כמו תמיד בכל טקס צבאי.. בכיתי בתקווה..
כמה תקווה יש בטקס הזה.. ובכל הנערים והנערות המשרתים את המדינה בצבא ובשרות לאומי.                                                    הרגשתי איך התמלאנו שם תקוה..                                                                                                                                          תקווה לשלום, תקווה לביטחון ולשמחה.
ושרק נמשיך לשמוע תמיד "מטוסינו שבו בשלום לבסיסם"..

‏2 תגובות

  1. נעמי יששכר ב- 1 ביולי 2017 בשעה 11:27

    היי נועה
    אני מכותבת שלך מאז הרצאת לנו בביתה של סיגל יצחק בראשל"צ.
    מאד ריגשת אותי בקטע שרשמת. יש לי פינה מיוחדת בלב לחיל האויר. אבי האהוב ז"ל היה קונדיטור
    בבסיס חיל האויר בחצור..{בילדותי הגעתי לשם הרבה….לאבא}..בזכותו שירתתי שם כחיילת….ובמהלך השירות הכרתי את בעלי שגם היה בבסיס.
    בתי הבכורה שירתה בחיל אבל הכירה את בעלה גם בחיל {כאזרחית בפרוייקט של משרד הבטחון} ח…..ח…ח…
    מרונן ומחמם את הלב כל טקס סיום שכזה.
    בברכה, נעמי

    • נועה נועה ב- 6 ביולי 2017 בשעה 19:54

      נעמי יקרה, כמה טוב לשמוע ממך… גאווה גדולה
      תודה על התגובה המרגשת

השאר תגובה